על פי חוק הרישוי לעסקים משנת תשכ"ח-1968, רשאי שר הפנים לקבוע צווים הנוגעים לעסקים טעוני רישוי, זאת במטרה להבטיח את בריאות הציבור, שלום הציבור, בטיחות השוהים במקום העסק ובסביבתו, וכן לשמירה על איכות סביבה נאותה, תנאי תברואה נאותים, מניעת מחלות, סכנות, מפגעים ומטרדים. הצווים נועדו גם להבטיח אכיפה וקיום הדינים הנוגעים לתכנון ובנייה, בריאות, כבאות ועוד.
בתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), משנת תשע"ג-2013 מובא פירוט של עסקים טעוני רישוי. מחברת ביולב מסבירים שרשימת העיסוקים טעוני הרישוי מחולקת ל- 10 קטגוריות, בהן: בריאות, רוקחות וקוסמטיקה (קבוצה 1), דלק ואנרגיה (קבוצה 2), חקלאות ובעלי חיים (קבוצה 3), מזון (קבוצה 4), מים ופסולת (קבוצה 5) וכן הלאה.
על פי התוספת לצו הרישוי לעסקים, רשימת בתי העסק בתחומי המזון המסווגים כטעוני רישוי כוללת, בין היתר, מסעדות, בתי קפה, מזנונים, בתי אוכל מסוגים אחרים (לרבות פאבים וקייטרינג למשלוח מזון), בתי קירור, מפעלי תעשייה לטיפול במזון גולמי מן החי ואריזתו, כמו גם קיוסקים, מרכולים ואטליזים.
רשימת בתי העסק בתחומי עינוג ציבורי, נופש וספורט (קבוצה 7) מונה בתי מלון, פנסיונים, אכסניות, גני חיות, ספארי, פינות חי, בריכות שחייה, פארקי מים, בריכות זרמים (ג'קוזי), מקוואות, מרחצאות, מכוני כושר וכיוצא בזה.
המשמעות היא שכול אדם המתעתד לפתוח בית עסק באחד מהתחומים המפורטים בתוספת לצו, מחויב לפנות אל הרשות המוניציפלית שבתחומה עתיד בית העסק לשכון, ולהגיש בקשה לרישיון עסק.

בהקשר זה, חשוב להדגיש שעצם הגשת הבקשה לרישיון עסק אינה מהווה גושפנקה לפתיחתו של בית העסק וכול מי שנוהג כך עובר על החוק. מאידך, ידוע שהליך הרישוי לעסקים מתאפיין במורכבות, סרבול ועשוי להתארך, ובפרט כשלעיסוק יש זיקה למזון ובריאות הציבור, שאז מותנה ההיתר בעמידה במכלול רחב של תקנות, הוראות ודרישות, שחלקן כלליות בעוד אחרות הנן פרטניות בהתאמה לסווג העסק.
יתירה מכך, הליך הרישוי לעסקים לא מסתכם בבדיקת הניירת בלבד, אלא מלווה בבדיקות שטח קפדניות, הן מצד נותני אישור מוניציפליים (כגון האגף לתכנון הנדסי ורישוי לעסקים, המחלקה לביקורת עסקים, אגף התברואה ועוד), והן מצד גופי רישוי ממשלתיים (משרד הבריאות, המשרד לאיכות הסביבה, משרד החקלאות, משטרת ישראל, רשות הכבאות וההצלה וכדומה), לפיכך מומלץ להסתייע בחברה המתמחה בתחום עוד לפני שפותחים בהליך.
ffff