זה התחיל מנופש רגיל בצפון, שהפך במפתיע ליום של אטרקציות בטבריה והסתיים בהרגשת גן עדן של ממש. שכבנו לנו בתוך מרחצאות המים התרמו מינרליים החמים , ותוך שאנחנו מביטים בשמיים זרועי הכוכבים, הרגשנו איך המחשבות מתמוססות יחד עם האנדרופינים שמשתחררים בגוף וכל הלחץ ששמנו ושלא שמנו לב שקיים בנו משתחרר, ותחושה של אושר מתפשטת בכל הגוף. אחרי עיסוי שהוציא את המתח שבכל זאת נשאר, וארוחה מצוינת במסעדה שבמקום, עלינו על המכונית וחזרנו הביתה עם הידיעה שתמיד יש לנו מקום להירגע ממרוץ החיים. אבל נחזור רגע להתחלה.
אחרי שדחינו שוב ושוב את החופשה השנתית בגלל אלף תירוצים כמו "דווקא עכשיו אנחנו עסוקים", "בחגים ממילא לא עובדים", "עכשיו באוגוסט כולם שם בחוץ ואי אפשר לנשום", או "עכשיו בספטמבר הילדים בלימודים וניתן להם להתרגל" ועוד ועוד. ואחרי עוד ריב שכמעט והוביל אותנו לרבנות, החלטנו, אני ורעייתי שתחיה, לצאת לסופ"ש ארוך הרחק מהמולת החיים במרכז הארץ. נסענו צפונה לצימר לא רחוק מטבריה. עוד לא ידענו מה מחכה לנו, חשבנו שסתם ננוח קצת, כמו שהיינו פעם שעברה במקום כמו צימר במרכז.
אחרי שלושת רבעי יום, שבו השעמום החל להכות בנו וכמעט חזרנו לריב כמו בבית, , פתאום הבנו: הילדים אצל הסבים, אז למה שלא נתפוס אומץ ונחזור להיות זוג צעיר בתקופה הרומנטית – טרום -ממסדית שלו ופשוט נהנה ביחד מיום של אטרקציות בטבריה? וכך היה. והיה דווקא טוב, אך זה לא העיקר.
העיקר היה שבסוף היום, כשהיינו שוב עייפים, וכבר התחלנו לדבר על הרוגע שכל כך חסר בחיינו הישראליים, מצאנו את המקום שבעצם חיפשנו. ממש גן עדן באמצע החיים. ותוך כדי שאנחנו מתמסרים לתחושת העונג של המים החמים של המרחצאות ובראש עוד רצות התמונות מיום שלם של אטרקציות בטבריה, הרגשנו איך אחרי הכל החיים שלנו לא כל כך רעים. לפעמים צריך להסתכל עליהם מהצד הרגוע ולגלות אותם, ואותנו, מחדש. בשביל זה יש כאלה מקומות.

ffff